<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימנים צ"ג—צ"ד</h1>
<h2>דף קלו.</h2>
ועוד תניא באבל רבתי הספיקות מתאבלין עליהן והקשה ר"י היכי מתאבלין על הספיקות והתניא (קל"ה ב') רשב"ג אומר כל שלא שהה שלשים יום באדם ובבהמה שמונה ימים נפל ואין מתאבלין עליו ובבהמה אסור באכילה, והכי דייקא בפרק החולץ (יבמות ל"ו ב') הא לא שהה ספיקא הוי ובריש פרק רבי אליעזר דמילה פסקינן כרשב"ג, ותירץ דההיא דמסכת שמחות איירי בספק בן ט' לראשון ספק בן ז' לאחרון שגנאי היה הדבר אם לא יתאבלו עליו לא זה ולא זה אע"פ שודאי הוא בנו של אחד מהן דהכי קתני התם ספק שהוא אחיו ספק שאינו אחיו ספק שהוא בנו ספק שאינו בנו אונן ומתאבל ולא מיטמא, ובפרק החולץ (יבמות שם) הקשה ר"י אמאי הוי ספיקא כי לא שהה ל' יום באדם ובבהמה ח' ניזיל בתר רובא ורובא ולד מעליא ילדן, ותירץ דחיישינן למיעוט המצוי בזה ואסרינן לאכול בבהמה כל שלא שהה ח' ימים כמו נפל במים שאין להם סוף דאשתו אסורה (שם קכ"א א') אע"ג דרובן מתים מדאמר התם (שם קכ"א ב') אם נשאת לא תצא, וגוסס שאין מעידין עליו להשיא את אשתו אע"ג דרוב גוססין למיתה (גיטין כ"ח א'), וכן ההיא דקידושין בפרק האומר (נ' ב') דגריס רבינו חננאל לא צריכא דרובא מסבלי והדר מקדשי ומיעוט מקדשי והדר מסבלי מהו דתימא לא ניחוש למיעוטא קמ"ל, ואע"ג דשמא החמירו התם משום איסור ערוה, מ"מ כיון דמיעוטא של נפלים מצויין הן החמירו שלא לאכול בהמה תוך ח' ימים, כדאיתא בסוף ר' אליעזר דמילה (קל"ו ב') ומיהו לענין אבילות לא החמירו שיש להקל באבילות כדאיתא פרק יש בכור (בכורות מ"ט א') הכל מודים לענין אבילות שאינו מתאבל היכא דמת ביום ל' דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל, פירוש וכיון דבאבילות מקילינן א"כ כל היכא דהוי ספיקא נמי אמרינן ספיקא לקולא. והא דאמרינן הא לא שהה ספיקא הוי ואין מתאבלין עליו, לא בפיהק ומת דבהא אפילו רבנן מודו דנפל הוא, אלא באכלו ארי ונפל מן הגג פליגי ואפילו בהא נפל הוי דקיי"ל כרשב"ג, והכי מוכח בסוף פרק ר' אליעזר דמילה.
